איך שומרים על איזון בבית כשאחד הילדים מתמודד עם הפרעת קשב וריכוז? 

כשאחד מהילדים שלנו מתמודד עם הפרעת קשב וריכוז, הצורך שלו בנו גדל.

הוא צריך שנעזור לו בדברים הקטנים שהאחרים עושים בקלות אבל הוא מתקשה בהם.

הוא צריך שנהיה שם בשבילו כדי לתמוך בו רגשית כשהסביבה פחות מקבלת אותו.

הוא צריך שנקשיב, שנעודד, שנדחף אותו קדימה, שנוודא שהוא מקבל את כל העזרה המקצועית שאפשר, ואנחנו – שכל כך רוצים שהוא יצליח – נותנים לו כל מה שהוא צריך

לא תמיד אנחנו שמים לב שזה שאנחנו מרוכזים בו כל כך – בא על חשבון האחים שלו.

פתאום הם מרגישים קצת זנוחים, קצת בצד.

הם באים לספר לנו משהו או לשתף אותנו בחוויה ואנחנו עסוקים בללמוד עם אח שלהם.

הם מבקשים שנסייע להם במשהו ואנחנו שולחים אותם להתמודד איתו לבד.

לפעמים, דווקא בגלל הצורך שלהם, הם מנסים למשוך את תשומת ליבנו יותר, ואז אנחנו כועסים, לא מבינים מה קרה לילד הנהדר והעצמאי שפתאום הפך תלותי ונזקק.

כשאנחנו מגיעים למצב כזה, בו האיזון הופר והילדים האחרים מרגישים בו, זה הזמן לעשות משהו בעניין.

אז מה אפשר לעשות כדי לשמור על איזון גם כשיש לנו ילד עם הפרעת קשב וריכוז?

תיאום ציפיות:

שבו יחד, הסבירו לילדים מה זה אומר הפרעת קשב וריכוז ומה צריך לעשות כדי להתמודד איתה. ודאו שהם מבינים שכרגע אחד מהם צריך אתכם יותר מאשר האחרים. ושזה לא בגלל שאתם מעדיפים אותו או לא רוצים להתייחס אליהם.

הגינות

אף פעם אל תבחרו מראש את הצד של הילד עם הפרעת הקשב. אם יש מריבה, ויכוח או אי הסכמה ודאו שאתם שומעים את כל הצדדים ופותרים את העניין בצורה הוגנת כלפי כולם.

הציבו גבולות וודאו שכולם מבינים ומקבלים אותם.

לילד עם הפרעת קשב וריכוז מומלץ להציב גבול אחד בכל פעם, להרגיל אותו להתמודד איתו ורק אחר כך להציב גבול נוסף.

יחס

ודאו שגם הילדים האחרים מקבלים מכם את היחס ואת תשומת הלב שהם זקוקים לה.

אתם יכולים להכין לוח זמנים ולהקדיש בכל יום זמן לילד אחר, בזמן הזה הוא יוכל לבקש מכם לעזור לו במטלה מסויימת, לעשות משהו יחד או סתם להקשיב לו.

חשוב!

זה שלילד אחד יש הפרעת קשב וריכוז והוא זקוק לכם במיוחד, לא אומר שלילדים האחרים אין זמן או מקום בהם גם הם זקוקים לכם במיוחד.

עשו לכם מנהג לבדוק בכל שבוע שאף יחד לא מתמודד עם קושי רגשי, פיזי או חברתי שדורשים התערבות מצידכם.

פעילות בבית:

בזמן שאתם יושבים עם ילדכם שצריך אתכם, דאגו שלאחרים יש תעסוקה ופעילות שתמלא להם את היום.

שתפו את כל הילדים במשימות הקשורות לתחזוקת הבית. התאימו לכל אחד מהם משימה לפי היכולות והכישורים שלו. תנו להם להרגיש חלק ממשהו. דאגו גם למשימות משותפות כדי לתת להם הזדמנות לחזק את הקשרים ביניהם, להתקרב ולהתחבר.

תקשורת:

שמרו על ערוצי תקשורת פתוחים, הסבירו כל דבר, כל מהלך – במידת האפשר.

תנו לילדים להיות שותפים להחלטות שנוגעות גם אליהם. אל תסתירו מהאחד משהו שסיפרתם לאחר, ברגע שכולם ירגישו חלק מיחידה אחת, הפרגון וההבנה יהיו גדולים יותר.

לילד עם הפרעת קשב וריכוז יש קושי להעמיד את עצמו במקום של אחרים ולנסות להתחשב בהם.

כחלק ממשפחה חשוב מאוד שתלמדו אותו לגלות אמפתיה, להבין שלא הכל סובב סביבו, שיש עוד ילדים בבית, עם רגשות וצרכים משלהם.

תקשורת חשובה מאוד היא גם עם המסגרת החינוכית – ולא רק עם הצוות שמלווה את ילדכם עם הפרעת הקשב אלא עם כל הצוות, גם עם המורים של הילדים האחרים.

בתקופות בהן אתם מרגישים שהמצב משפיע במיוחד על אחד האחים, דאגו לידע את המורה.

להתמודד עם ילד שמתמודד בעצמו עם הפרעת קשב וריכוז, זו לא משימה פשוטה.
במיוחד כשיש ילדים נוספים מלבדו שצריכים אתכם.

אם אתם לא רוצים לחכות עד שהאיזון בבית יופר ורק אז לנסות לתקן אותו,
נסו כבר מההתחלה לגייס את כולם ולמצוא לעצמכם דרך – כמשפחה – שתהיה נוחה ומתאימה לכולם.

בהצלחה!